תנך עבודה לרב דובי

 חמורי בן גדי בן סוסי הלך לו לטיול הקבוע שלו עם הגמל המשפחתי, גיאורה בעודו חוזר תשוש מהמסע הקטן שלו הוא רואה שהעם הספיק להתקבץ ליד אוהלו של משה. חמורי שלא רצה לפספס דבר, קפץ על גבו של גיאורה ודהר את שארית הדרך למחנה ישראל במהירות גדולה. כבר מרחוק הוא הבחין שיש משהו מעט משנוה. כל הנשיאים, כולל אביו, התייצבו מול משה בשורה בעוד כל שאר העם עמד מסביבם לצפות. כאשר הגעתי קלטתי בשמחה שעוד לא פספסתי כלום ושמשה עודנו עסוק בלהתנבא לקדוש ברוך הוא. הצטופפתי בין האנשים כדי שאוכל לשמוע טוב יותר את משה. ואכן פתאום משה הרים את ראשו כאילו התעורר מאיזה חלום החל לדבר בקולו הסמכותי גם אם מגמם מעט. אבל מה שהוא אמר לא מצא חן בעיני כלל. לא הצלחתי לשמוע את רוב דבריו אבל מה שכן שמעתי זה ששולחים את אבי לתוך ארץ ישראל, דבר שלא היה מפחיד אותי כל כך אילו לא שמעתי אתמול את דודה ספיר אומרת לאימי שהשמועות אומרת שיש שם ענקים. אני בטוח שאף אחד לא היה שמח אילו היו אומרים לו שאביו הולך להיכלא בתוך ארץ זרה של ענקים עם עוד אחד עשרה איש. בכל מקרה אבא חזר הביתה ואמר שזה כבוד גדול בשבילו ושאני לא צריך לקחת את זה קשה אבל לי הייתה הרגשה רעה מאוד בנושא.

עברו שלושה חודשים ואבא כבר חזר. אני כל כך שמחתי על שובו ויישר כשהגיע קפצתי עליו לחבקו. אך אבי החמים והאבהי היה מאוד קר אלי ולמרות כל ההתרגשות על שובם של המרגלים, כולם למעט שנים מהם ישר הלכו לאוהל של משה לדבר איתו. אני כמובן לא יכולתי לסבול את זה שאבא שלי לא התייחס אלי אחרי כל כך הרבה זמן בו לא התראינו, והחלטתי להקשיב להם. הצצתי מתוך פתח קטן באוהל והקשבתי בקפידה אחרי הנאמר. אבל מהר מאוד הבנתי שאארץ ישראל היא לא בדיוק מה שחשבנו שהיא. כל המרגלים הנוכחים כולל אבי היו מבואתים ממש. הם סיפרו על ענקים וצבאות אדירים, הם סיפרו על נפלאות טבע מסוכנות ושכל מה שיש שם גדול פי מאה ממה שאנחנו רגילים. באותו רגע שבאתי להתייאש מהארץ נכנסו שני המרגלים שהתעקבו בכניסה, יהושוע בן נון וכלב בן יפונה. אם כל המרגלים נראו עצובים ואפורים, הם נראו מאושרים וזוהרים. ועוד לפני שהם בכלל שמעו מה שהיה לשאר המרגלים לומר הם החלו לדבר על שבחה של ארץ ישראל ויופיה, על הפירות והחיות הענקיות שיספיקו לכל העם למשך בערך נצח. ברגע זה אני החלטתי שאני מפסיק לשמוע. אני רק מקווה שאבי יוכל לחזור לראות טוב כמו שאני יודע שהוא יכול, אחרת ההשלכות עלולות להיות הרסניות. 

אבא לא חזר בו. אתמול ניסיתי לישון אבל עשרת המרגלים הגיעו אלינו לבית לדון במצב. אחרי השיחה עם משה, משה אמר להם שאין זה מקומם להביע את רעת הארץ כי אם את הדברים שאותם הם התבקשו למסור, אך אבי ושאר המרגלים עדיין היו נסערים. לאחר שאבא השכיב אותי לישון במיטת הארז והפשתן שלי (אנחנו משפחה עמידה אחרי הכל) הוא נפנה חזרה לשאר המרגלים והם אמרו דברים רעים מאוד על הארץ, דברים שאפילו אני בתור ילד קטן הבנתי שזה לא מקומם להשימע. היום בבוקר אני אפילו עזרתי אומץ וניגשתי לאבא להגיד לו את דעתי, שאין זה מקומנו להמרות את פי ה' ומשה. אבל אבא אמר לי שמגיע לעם ישראל לדעת את האמת לגבי המקום שאליו הם הולכים ומכספים מרגע שהם יצאו ממצרים.